אני מרגישה שלא יהיה זה נכון לפתוח את סיפור חיי במילים "נולדתי בעיר ניו יורק...." שכן לתחושתי, הסיפור שלי החל הרבה קודם לכן, גם אם איני זוכרת זאת. הורי היו ניצולי שואה. אימי הייתה מפולין. היא שהתה ארבע שנים בגטאות ובמחנות ריכוז וכל משפחתה נספתה. אבי הגיע מגרמניה. הוא היה בן שש-עשרה כשהמלחמה החלה והוא העביר את השנים הבאות במנוסה מפני הנאצים. אבי נימלט לארצות הברית, שהה שם שנה אחת, ואחר כך חזר לאירופה לשנת המלחמה האחרונה כחייל אמריקאי. הורי נפגשו אחרי המלחמה בעיר ניו יורק.

 

עד הגיעי לגיל תשע כבר החלפנו מקום מגורים שש פעמים. גרתי בארבע מדינות שונות בארצות הברית וכן שנה באירופה. לבסוף התיישבנו בפיניקס, אריזונה.

 

בגיל שבע-עשרה קניתי גיטרה והתחלתי לבקש מאנשים ללמד אותי שירים. מעולם לא לקחתי אפילו שיעור גיטרה אחד. למדתי מעט פסנתר כילדה, אך רציתי להיות מסוגלת ללוות את עצמי כזמרת. הושפעתי מאוד מזמרי הפולק בני, זמני, בעיקר ג'וני מיטשל ובוב דילן. אני זוכרת בברור את היום בו קניתי את אלבומה של ג'וני מיטשל, "בלו" Blue. הנחתי אותו על הפטיפון ולא יצאתי מהחדר (למעט במצבי חירום) עד שלמדתי אותו לגמרי בעל-פה.

 

עזבתי את הבית כדי ללמוד באוניברסיטה בצפון אריזונה, בעיירת מכללות בשם פלאגסטאף, שם למדתי ביולוגיה בשל אהבתי הרבה לטבע. בנוסף, למדתי גם אמנות. מעולם לא עלה בדעתי ללמוד מוזיקה; שיעורי הפסנתר שלקחתי במשך שנתיים כילדה היו מנת "הלימוד הפורמלי" המרבית אותה יכולתי לסבול. ידעתי בוודאות שאיני רוצה להיות זמרת בסגנון הקלאסי, בטחתי בשמיעה המוזיקלית שלי, ונשארתי נאמנה למוסיקת הפולק אותה אהבתי. במהלך ארבע שנות שהותי בפלאגסטאף הופעתי בבארים ובמסעדות, לבד ועם אחרים, והיו אלה שנים נפלאות עבורי. במהלך שנת לימודי האחרונה באוניברסיטה, שיניתי כיוון... או שאולי כלל לא היה לי עדיין כיוון.

 

פגשתי כמה אנשים ששהו תקופה בישראל, והם סיפרו לי עליה רבות. נראה היה לי ששהייה שם עשויה לענות על כמה שאלות בוערות שאיתן התמודדתי כילדה יהודיה, בת לניצולי שואה. לכן, לאחר סיום לימודיי, יצאתי לשנה בארץ.

 

ומאז ועד היום לא חזרתי שוב "הביתה".

 

בקריאה חוזרת ביומני מקיץ 1979, נראה כי עניתי על רוב השאלות שהיו לי באותה עת ושהשגתי את רוב מטרותיי. הדבר לקח בערך 30 שנה.) לינק לדף: בגרמניה

 

תחילה התגוררתי כשישה חודשים בערד, במדבר הנגב, כמשתתפת בתוכנית WUJS ("הארגון העולמי של סטודנטים יהודיים"). אחר כך עליתי לצפון הירוק יותר, שם שקיבלתי את הצעת העבודה היחידה שהגיעה אלי, כסייעת מעבדה באוניברסיטת חיפה. במהלך שש שנות שהותי בחיפה פגשתי את בעלי, דסמונד. שם גם נולדה נעמי, הראשונה מבין שלושת ילדינו.

 

חברה מהעבודה  הזמינה אותי לפסטיבל הפולק "סולם יעקב".

 

בזמנו, נערך פסטיבל "סולם יעקב" בקיבוץ מחניים. למרות שהפסטיבל שינה מיקום מספר פעמים ב-35 השנים האחרונות, הוא מעולם לא איבד מאופיו הנפלא ואני הופעתי על במותיו בכל שנה ושנה.

 

באחד מערבי המוזיקה שם, בשנת 1983, בבניין אבן ישן ששימש כמועדון פולק, פגשתי את דני שרבן ודיויד רינג. חברנו יחד הקמנו את להקת "עשב כחול-לבן" (מוזיקת בלוגראס וקאנטרי) שפעלה במשך יותר מ-13 שנה ולבסוף הביאה את משפחתנו המתרחבת למושב יודפת שבגליל המערבי, שם נולדו עידן ומיה.